דמותו הספרותית של סטפנוס

לוקס בנה כנראה בקפידה את דמותו הספרותית של סטפנוס, והבליט כמה תכונות עיקריות התורמות להפיכתו לאחת הדמויות הבולטות ביותר בראשית הכנסייה.

דמותו הספרותית של סטפנוס

סטפנוס תופס בסיפור מעשי השליחים מקום קצר יחסית, אך דמותו מעובדת במיוחד. ברצף של שני פרקים בלבד (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 6-7) עושה לוקס את סטפנוס לדמות מרכזית בראשית הכנסייה ומציג אותו כמרטיר הנוצרי הראשון. הצגתו בנויה בקפידה ומגלה כמה מאפיינים חיוניים.

אדם שנבחר בזכות סגולותיו הרוחניות

סטפנוס מופיע לראשונה במינוי השבעה (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 6.1-6). שמו מוצב בראש הרשימה, ומכאן אפשר להניח שנהנה מבכורה מסוימת בין חבריו.

לוקס מתאר אותו כ“איש מלא אמונה ורוח הקודש” (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 6.5). ביטוי זה מזכיר את דמויותיהם של בר־נבא (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 11.24) או של השליחים עצמם, ומדגיש שהסמכות האמיתית בכנסייה אינה נשענת על מעמד חברתי אלא על פעולתה של רוח הקודש.

איש של חסד ועוצמה

לוקס מעשיר אחר כך את הדמות בקביעה שסטפנוס היה “מלא חסד ועוצמה” (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 6.8). ביטוי זה מזכיר את פעילותו של ישוע עצמו, המתואר כפועל בעוצמה בקרב העם (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 4.14; מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 2.22).

סטפנוס אינו אפוא רק מנהל האחראי לספק את צורכי הקהילה החומריים. הוא מופיע גם כמטיף וככלי לעוצמה אלוהית, העושה “מופתים ואותות גדולים בקרב העם” (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 6.8). שירותו חורג כך הרבה מעבר לאחריות שהוטלה עליו בתחילה.

איש שיריביו אינם יכולים להפריך אותו

חברי הבתי כנסת — הצג את ההגדרה של INF090 של הגולה פותחים עמו בוויכוחים, אך “לא יכלו לעמוד בפני החכמה והרוח שבהן דיבר” (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 6.10).

כמו ישוע לפניו (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 20.26) וכמו השליחים (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 4.13), סטפנוס מנצח בוויכוח. סמכותו אינה נובעת לא ממעמדו החברתי ולא מהכשרה רבנית מוכרת, אלא מפעולתה של רוח הקודש.

צדיק שהואשם שלא בצדק

משאינם מצליחים להשיב לו, פונים יריביו לעדות שקר (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 6.11-13). דרך פעולה זו מזכירה ישירות את משפטו של ישוע (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 14.55-59).

כך מציג לוקס את סטפנוס כאדם חף מפשע, קורבן של מזימה משפטית. דמותו משתלבת במסורת המקראית של הצדיק הנרדף, שכבר באה לידי ביטוי ביוסף (בְּרֵאשִׁית 39), בירמיהו (יִרְמְיָהוּ 26) או בעבד הסובל של ישעיהו (יְשַׁעְיָהוּ 53.7).

איש ששכינת אלוהים שרויה בו

בעת שהוא מופיע לפני הסנהדרין — הצג את ההגדרה של INF003, “כל היושבים בסנהדרין, כשהישירו מבט אליו, ראו את פניו כפני מלאך” (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 6.15).

תיאור יוצא דופן זה מרמז על קרבה מיוחדת לאלוהים. הוא מזכיר את זיו פני משה לאחר שיחותיו עם האדון (שְׁמֹות 34.29-35) ומבשר כבר את החזון השמימי שיקבל סטפנוס זמן קצר לפני מותו (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 7.55-56).

מפרש של תולדות הישועה

הנאום הארוך של פרק 7 הוא הנאום החשוב ביותר במעשי השליחים. סטפנוס משחזר בו את כל תולדות ישראל, מאברהם ועד שלמה (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 7.2-50).

פירושו מבליט נושא מרכזי: שליחי אלוהים נדחו תדיר על ידי עמם שלהם. יוסף נדחה על ידי אחיו (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 7.9), משה על ידי ישראל (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 7.27,35), הנביאים נרדפו (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 7.52) וישוע עצמו נמסר למוות (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 7.52).

כך מופיע סטפנוס כתיאולוג של תולדות הישועה וכמפרש הנוצרי הראשון של הכתובים במעשי השליחים.

משה חדש

כמה פרטים מקרבים את סטפנוס למשה. שניהם עושים מופתים (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 6.8; מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 7.36), פניהם קורנות (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 6.15; שְׁמֹות 34.29-35) והם מעידים לפני אנשים סוררים.

באופן פרדוקסלי, האיש שהואשם בהתנגדות למשה מתגלה כמי שדומה לו יותר מכול.

מחקה של המשיח

ההקבלה בין ישוע לסטפנוס היא אחד ההיבטים הבולטים ביותר של הסיפור.

כמו ישוע, סטפנוס:

• עושה ניסים (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 6.8);
• מעורר את התנגדות השלטונות;
• מואשם על ידי עדי שקר (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 6.13);
• מופיע לפני הסנהדרין — הצג את ההגדרה של INF003;
• מואשם בכך שדיבר נגד בית המקדש (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 6.14);
• מגלה שלווה עמוקה;
• מפקיד את רוחו בידי האדון (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 7.59; השוו הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.46);
• מתפלל על תלייניו (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 7.60; השוו הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.34).

כך מופיע סטפנוס כתלמיד הראשון המשחזר באופן בולט במיוחד את ייסוריו של המשיח.

המרטיר הנוצרי הראשון

מותו של סטפנוס מסמן נקודת מפנה מכרעת בספר מעשי השליחים. עדותו פותחת את השורה הארוכה של המאמינים הנקראים לסבול למען אמונתם.

באופן פרדוקסלי, מות קדושיו הופך לנקודת המוצא של התפשטות הכנסייה המסיונרית (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 8.1-4). מי שנראה מנוצח הופך כך לאחד הכלים שבחר אלוהים להגשמת התוכנית המסיונרית שהכריז ישוע (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.8).

דרך דמותו של סטפנוס מציג אפוא לוקס אדם מלא רוח הקודש, אדיר בעדותו, נאמן עד מוות ומעוצב לעומק לדמות רבו. כדמות של הצדיק הנרדף, כמשה חדש וכמחקה של המשיח, מופיע סטפנוס כאחת הדמויות הראויות ביותר לציון בכנסייה הקדומה וכמופת של העד הנוצרי המוכן לתת את חייו למען הבשורה.