האם יוחנן מייצג את האנושות המאמינה ומרים את הכנסייה?

הרעיון שהתלמיד האהוב (יוחנן לדעתנו) מייצג את האנושות המאמינה ושמרים היא דמות של הכנסייה הוא פרשנות תאולוגית המעוגנת היטב במסורת, אך אינה קריאה היסטורית מילולית של הטקסט. במילים אחרות: זוהי הבנה סמלית הנובעת מפרשנות רוחנית, ולא הצהרה מפורשת של הבשורה עצמה.

ביתר דיוק:

Le texte de הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.26-27 décrit un fait concret — Jésus confie sa mère à son disciple ; mais l’Évangile de Jean, très symbolique par nature, utilise souvent des événements réels pour porter un sens spirituel plus large.

מאז אבות הכנסייה, ובמיוחד אירנאוס, אוגוסטינוס, אמברוזיוס וברנרד מקלרבו, פורשה סצנה זו כרגע שבו נוצרת קהילת המאמינים. מרים נתפסת בה כאמם הרוחנית של התלמידים, והתלמיד ה״אלמוני״ כדמות של המאמין הנאמן.

Cette lecture repose aussi sur la théologie johannique du « nouveau peuple de Dieu » né de la croix, comparable à la naissance d’Ève tirée du côté d’Adam (בְּרֵאשִׁית 2.21-23, אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הָרִאשׁוֹנָה אֶל־הַקּוֹרִנְתִּיִּים 15.45). Lorsque le soldat perce le flanc de Jésus et qu’en sortent « du sang et de l’eau » (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.34), l’évangéliste voit dans ce signe la source de la vie nouvelle donnée à l’humanité. Ainsi, Marie, debout au pied de la croix (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.25), représente l’humanité qui accueille la vie en Christ ; en ce sens, elle témoigne de la naissance du « nouvel Adam » et du peuple racheté issu de son sacrifice.

אם כן, כן: זוהי פרשנות סמלית מסורתית, לגיטימית לחלוטין ומבוססת תאולוגית בקריאה הנוצרית של הטקסט, אך היא חורגת מן המשמעות הסיפורית בלבד כדי לגלות ממד כנסייתי ומיסטי שמפרשים רבים התכוונו אליו.