אנו רואים שהמשיח ישוע חזר כמה פעמים על אותן הוראות לתלמידיו, וזאת בכוונה תחילה.
מדוע ישוע חזר על הוראותיו?
כדי לעגן את האמיתות הרוחניות: המשיח ישוע השתמש לעתים קרובות באותם דימויים ומשלים כדי לחרוט את מסריו בלב שומעיו. לדוגמה, הזורע מסופר ב(הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 13.3-9, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 4.3-9 והבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 8.5-8).
משום שהתלמידים התקשו להבין: המשיח ישוע גוער בהם לעתים על חוסר הבחנתם, כשהוא אומר: “עדיין אינכם מבינים?” (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 8.17-21) או “זמן רב כל כך אני עמכם, ולא הכרת אותי, פיליפוס?” (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 14.9).
כדי להתאים את המסר להקשרים שונים: משלים מסוימים מופיעים בצורות שונות במקצת בבשורות. לדוגמה, “העבד הנאמן” מסופר בהַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 24.45-51 ובהבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 12.42-48, בגוונים המיוחדים לכל הקשר.
כדי להדגיש את חשיבות המסר: המשיח ישוע חוזר כמה פעמים על הוראות מכריעות, כמו ההודעה על ייסוריו:
“חייב בן האדם לסבול הרבה…” (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 16.21)
“בן האדם יימסר…” (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 17.22-23)
“הנה אנו עולים לירושלים…” (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 20.17-19)
דוגמאות מוחשיות לחזרות
ההודעות על מותו ועל תחייתו: חוזרות שלוש פעמים בבשורות הסינופטיות (ראו הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 8.31, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 9.31, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 10.33-34).
המשלים על ערנות: כמו משל העבד הנאמן (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 24.45-51, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 12.42-48), או משל עשר הבתולות (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 25.1-13).
ההוראות על מלכות אלוהים: מומחשות בדימויים חוזרים כמו הזרע (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 4.26-29), השאור (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 13.33) או המכמורת (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 13.47-50).
הקריאות לאמונה ולתפילה: חוזרות בכמה הקשרים, כמו “שאלו ויינתן לכם” (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 7.7, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 11.9).
בקיצור, החזרה אצל המשיח ישוע היא פדגוגיה אלוהית. היא משקפת את דאגתו להכשיר את תלמידיו בסבלנות, ולתת להם זמן להבין, לקלוט ולחיות את הוראותיו.
חשוב לציין שסיפורים מסוימים שמוסרים, למשל, מתי עשויים להציג פרטים שונים מאותו נושא שמוסרים מרקוס או לוקס. אין פירוש הדבר שהמחבר שינה את הטקסט כדי לתמוך בהוכחתו, או שקיימות סתירות. בפועל, כל מבשר מוסר אירועים נפרדים ומדגיש היבטים מסוימים לפי מהלך דבריו או לפי הקהל שאליו הוא פונה.
כאשר המשיח ישוע חזר על הוראה, הוא יכול היה לשנות את ניסוחה או את דוגמאותיו בהתאם לשומעיו. כך, ההבדלים הנצפים בין הבשורות משקפים פדגוגיה המבקשת להתאים עצמה לצרכיו ולהבנתו של כל אחד, מבלי לשנות את עיקרו של המסר המועבר (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 21.25 והבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.30).