הטקסט היווני של הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 17.20: ἐπερωτηθεὶς δὲ ὑπὸ τῶν Φαρισαίων πότε ἔρχεται ἡ βασιλεία τοῦ θεοῦ… “כש שאלו אותו מתי באה מלכות האלוהים…”
הפועל כאן הוא ἔρχεται (erchetai), הווה, דרך חיווי, בניין פעיל, גוף שלישי יחיד, מן הפועל erchomai (לבוא).
אם כן: אין זה תנאי ואין זה עתיד. מדובר בהווה בעל ערך של עתיד קרוב, נפוץ מאוד ביוונית המקראית.
אפשר היה לתרגם מילולית: “מתי באה מלכות האלוהים?” או “מתי זה שמלכות האלוהים באה?”
השוואה בין “תבוא” ל“הייתה באה”
“תבוא” היא בזמן עתיד פשוט: היא מביעה ודאות שאירוע יתרחש בעתיד. דוגמה: מלכות האלוהים תבוא.
“הייתה באה” היא בצורת תנאי: היא מביעה השערה, אי־ודאות, או פעולה התלויה בתנאי. דוגמה: מלכות האלוהים הייתה באה אילו…
“באה” היא בזמן הווה בדרך החיווי: היא יכולה לציין פעולה מתמשכת או קרובה, ולעיתים משמשת לדיבור על עתיד קרוב. דוגמה: מלכות האלוהים באה — היא כבר פועלת.
בהבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 17.20 “תבוא” היא תרגום דינמי טוב, כי היא מעבירה את הרעיון של אירוע צפוי. אבל “הייתה באה” תהיה כאן שגויה: היוונית אינה מביעה לא השערה ולא אי־ודאות.
בקיצור
הטקסט היווני משתמש בהווה חיווי פעיל (erchetai), ולא בתנאי. הוא מביע ציפייה ממשית ודאית, ולא אפשרות בלבד. תרגום ב“תבוא” נאמן למשמעות, אך “הייתה באה” הייתה מחלישה את משקל הטקסט.