חוקים כמו נישואין לכול (2013), האיסור על טיפולי המרה (2022) או התוכניות הלאומיות נגד אפליה קדמו להם שנים של אקטיביזם.
התוכנית הלאומית לשוויון, נגד שנאה ונגד אפליה של להט״ב+ (2023–2026) גובשה במשותף עם יותר ממאה שותפים, ובהם עמותות LGBT+ מקומיות וארציות, מרכזי LGBT+ ומוסדות ציבוריים.
קבוצות אלה הציעו יותר מ־300 צעדים קונקרטיים, המעידים על גיוס חסר תקדים לשינוי המדיניות הציבורית.
מחויבות פוליטית גוברת
ממשלת צרפת רואה כיום במאבק באפליית LGBT+ עדיפות פוליטית.
השינוי בדעת הקהל (85% מהצרפתים ראו ב־2019 בהומוסקסואליות דרך נורמלית לחיות את המיניות, לעומת 24% ב־1975) חיזק גם את הלגיטימציה הפוליטית של חוקים אלה.
בסיכום, קבוצות הומוסקסואליות וקבוצות LGBT+ מילאו תפקיד מניע בחקיקת חוקים אלה: הן גייסו, הגבירו מודעות ונטלו חלק פעיל בהליכי ההתייעצות הפוליטיים.